דיברנו על מיינדסט ניהולי, על הובלה של מערכות מורכבות, על אחריות רחבה, על מנהיגות בעידן שבו אף אחד כבר לא באמת שולט לבד בכל התמונה
בסיום ההרצאה היה זמן לשאלות ואחד מהם שאל:
אם אתה צריך לתת לנו טיפ אחד של מנכ״ל, הדבר הכי חשוב שלמדת על הצלחה, ניהול ומנהיגות, מה זה יהיה?
עניתי כמעט בלי לחשוב. אמרתי שהגורם המשמעותי ביותר להצלחה של כל מוביל בכל ארגון הוא האנשים והצוות שאותו מנהל בונה בונה סביבו.
אנשים שבהם צריך להשקיע החל משלב הבחירה, דרך פיתוח, מתן סמכות אחריות ואוטונומיה ניהולית ועד בניית ראייה מערכתית ויכולת התמודדות בתנאי אי וודאות
אמרתי את זה, ואני עדיין עומד לגמרי מאחורי התשובה הזו.
אבל בדרך הביתה מצאתי את עצמי חושב, אולי זו לא באמת התשובה הראשונה, אולי זו התשובה השנייה ויש משהו שקודם לה?
כי לפני שמנהל באמת בונה אנשים, הוא צריך לבנות בתוכו משהו הרבה יותר בסיסי. צניעות, ענווה והבנה עמוקה שהוא לא יודע הכול ואי אפשר לנצח לבד
והמחשבה הזאת החזירה אותי לאחד הרגעים הכי משמעותיים שלי כמנכ״ל.
זה היה באחד המהלכים המורכבים שניהלתי. מהלך גדול, מערכתי, עם הרבה משתנים, לחץ גבוה, לוחות זמנים צפופים, הנהלה, עובדים, ספקים, לקוחות.
כמו בהרבה מצבים כאלה, הייתי בטוח שאני מבין בדיוק מה צריך לעשות. באתי עם כיוון ברור, עם פתרון מגובש, עם תכנית סדורה בראש.
באחת מישיבות ניהול פרויקט, אחד המנהלים שלי מנהל שטח מנוסה, אמר לי משפט שעצר אותי: טל, זה נראה נכון בראייה שלך, אבל זה "לא יחזיק מים" בשטח
האינסטינקט הראשון שלי היה להתווכח.
הרי אני רואה את התמונה הרחבה. אני מחבר את הכל. אני אחראי ואני גם מאמין שאני מבין את השטח
הרי אני רואה את התמונה הרחבה. אני מחבר את הכל. אני אחראי ואני גם מאמין שאני מבין את השטח
אבל, באיזשהו שלב עצרתי.
ובמקום לנסות לשכנע, שאלתי. במקום להגן על הפתרון, ביקשתי שיסביר.
ובמקום להמשיך הלאה, החזרתי את זה לצוות לדיון והמלצה על פתרון אחר
ובמקום להמשיך הלאה, החזרתי את זה לצוות לדיון והמלצה על פתרון אחר
ושם קרה שינוי
לא רק שהפתרון השתפר דרמטית, נבנתה הנהלה הרבה יותר חזקה, הרבה יותר מחויבת, והרבה יותר אחראית.
זה היה רגע שבו הבנתי,
התפקיד שלי הוא לא להיות האיש הכי צודק בחדר. התפקיד שלי הוא להגיע פתוח, להקשיב, בסוף לקבל החלטה.
ומכאן חזרתי לשאלה של אותם מנהלים בהרצאה
שתי התשובות הללו (ענווה וצניעות לצד בניית צוות) לא סותרות, אבל יש ביניהן סדר מובנה
-
אי אפשר באמת לבנות צוות מחויב וחזק של אנשים, בלי צניעות ומתן מקום משמעותי לדעה ולמחשבה שלהם.
-
אי אפשר באמת לפתח הנהלה חזקה אם אתה צריך תמיד להיות החזק מכולם.
-
אי אפשר לתת סמכויות אמיתיות אם עמוק בפנים אתה משוכנע שאתה יודע יותר טוב.
כלומר, ההשקעה באנשים היא המעשה. הצניעות והענווה הן התנאי כי התכונות הללו הן שמאפשרות לך להקשיב באמת ולפתח את האנשים שלך
אם אני צריך היום לנסח את זה במשפט אחד, כנראה הייתי אומר כך:
הטיפ הניהולי הכי חשוב שלמדתי בשנים שניהלתי חברות ואנשים הוא: תפתח צניעות ניהולית, כי רק דרכה תצליח לבנות אנשים שיהיו הצוות הכי טוב שיש ואיתם ההצלחה מובטחת.
אז לסיום שתי שאלות שחשוב שכל אחד ישאל את עצמו:
-
מתי בפעם האחרונה שיניתי עמדה בעקבות מישהו או משהו שאמר לי חבר מהצוות שלי?
-
מתי בפעם האחרונה עצרתי החלטה טובה בעיני רק כדי להקשיב לעוד קול?
שיהיה לכולם סוף שבוע שקט ונעים
טל
