מתי אתה מפסיק להיות מנהל והופך למנהיג?

ניסיתי להבין מתי היתה הנקודה בקריירה שלי שעברתי מלהיות מנהל והתחלתי להנהיג. האמת, לא הצלחתי לשים את האצבע על נקודה מסוימת על ציר הזמן אבל, אני כן חושב שיש רצף של תנועה הכוללת מעבר מאחריות על צוות מבצע לניהול של מנהלים, מעיסוק רוב הזמן בתוצאה ושוטף למיקוד בבניית מערכות ויכולות.

הרגשתי את המעבר לעולם המנהיגות ברגע שהתחלתי להתמקד לא רק בהשגת תוצאות, אלא ביצירת הצלחה לאורך זמן. בבניית צוות שיודע לפתור, בהעברת אחריות להשגת היעדים. ביכולת לסמוך על הארגון שיפעל גם בלעדיי.

כי מנהיגות מתחילה להיות כשאתה מפסיק להיות הפתרון ובונה מערכת שפותרת את רוב האתגרים

יש שלושה עולמות תוכן שמגדירים את המעבר הזה מניהול למנהיגות:

1.    ממי שעושה למי שבונה: ממקום של אתה מחליט, פותר, מוביל. למקום של בניית צוות, תהליכים ותרבות.

2.    משליטה לאמון: ממקום שבו אתה רוצה לדעת הכל ולהיות מעורב בכל החלטה ודבר, למקום שבו אתה נותן מרחב אחריות וסמכות לצוות ובחר איפה אתה רוצה להיות.

3.    מתוצאות להשפעה דרך אחרים: בהתחלה אתה נמדד לפי תוצאות. בהמשך אתה נמדד לפי התוצאות של האחרים (שאותם העצמת ולימדת).

הרבה מנהלים לא עושים את המעבר הזה. לא כי הם לא יכולים, אלא כי הם לא מוכנים לוותר.

לוותר על: תחושת השליטה, תחושת הנחיצות וההכרה המיידית בזה שהם "פותרי הבעיות"

ובמקרים רבים, זה אפילו עמוק יותר, זה פחד לאבד זהות.

כי אם אני לא זה שכולם צריכים אז מי אני כמנהל?

ולכן, באופן לא מודע, מנהלים רבים נשארים באזור הניהול, גם כשהם כבר יכולים להנהיג.

הם נמנעים מלעשות את המעבר ב-3 הרבדים כיוון שהם מפחדים מאובדן הזהות ומעדיפים לא לוותר על תחושת השליטה, על הכרה המיידית בתועלת שלהם (פותרי הבעיות) ובעיקר על המעמד שהוא מרגיש שהגיע אליו ולכן, הרבה מנהלים נשארים באזורי הניהול ולא נכנסים לעולם המנהיגות.

השלב הראשון (כמו תמיד) הוא הבנה והפנמה של הפערים:

·       אם רוב ההחלטות עוברות דרכך

·       אם אנשים פונים אליך כל הזמן עם מגוון בעיות שתפתור עבורם

·       הצוות שלך מתפקד הרבה פחות מהר ויעיל בהיעדרך

·       אתה נמצא רוב הזמן ברביע הזמן "חשוב ודחוף" (והרבה פחות בחשוב ולא דחוף – שם נמצאות הפעולות האסטרטגיות )

·       אם אתה בעיקר עונה על שאלות ולא שואל שאלות

אז בשורה התחתונה, אם הכל עובר דרכך, לא יצרת מערכת, אתה המערכת.

כלומר יש לך פערים רבים שאתה נדרש לגשר אותם.

מה עושים?

1.    תפסיק להיות הכתובת לכל תשובה לבעיה, או שתעודד את הפונה אליך למצוא לבדו את הפתרון, או שתפנה אותו לאחד מחברי הצוות שלך.

2.    תפסיק לחלק משימות, תתחיל להעביר אחריות. כלומר, תגדיר אחריות על נושאים לאנשי הצוות שלך ותן להם סמכות לפעול לבד ולמצוא את הדרך למימוש תמונת ההצלחה. אל תפתור להם את הבעיות לאורך הדרך, תן להם לבנות אותה.

3.    תבנה שגרות קבועות שעוסקות במעקב אחרי ביצוע: ניהול ביצועים, ישיבות סטטוס, קבלת החלטות מהותיות

4.    תגדיר סטנדרטים ברורים שמראים מה זו הצלחה, מה נדרש ממי שמבצע.

5.    תבחר להתערב רק לעיתים רחוקות. תאפשר טעויות, רק מהן הצוות ילמד.

המעבר למנהיגות לא קורה כשאתה עושה יותר 'הוא קורה כשאתה מפסיק להיות צוואר הבקבוק.

אבל יותר מזה: הוא קורה כשאתה מוכן לוותר על התחושה שאתה הכרחי, כדי לבנות משהו שלא תלוי בך.

בסוף, יש שני סוגי מנהלים: כאלה שכולם צריכים וכאלה שבונים מערכת שלא צריכה אותם. הראשונים נשארים מנהלים,  הסוג השני הופך למנהיגים.

שיהיה סופ״ש רגוע ונעים!

טל