מנהיגות אישית לפני מנהיגות צוות

מנהיגות אישית לפני מנהיגות צוות

שלום לכולם
את הניוזלטר השבוע, בחרתי להקדיש למשהו שעלה בצורה מאוד בולטת במפגשים האחרונים שלי עם מנהלים והוא הצורך לגבש עקרונות ויכולות ניהול ומנהיגות אישית/עצמית לפני שאתה פונה להוביל צוות/חטיבה או חברה. זה לא מובן מאליו, לפעמים זה גם נמצא באזור של "אני לא יודע שאני לא יודע" ולכן אני רואה בזה חשיבות.

אז נתחיל:
הקריירה הניהולית של רוב האנשים מתחילה בניהול משימות, ממשיכה בניהול אנשים, ובשלב מסוים מגיעה לניהול מערכות מורכבות. אבל לפני כל אלו יש שלב מוקדם יותר, שלעתים קרובות אינו מקבל מספיק תשומת לב והוא שלב ניהול עצמי.

ניהול עצמי היא היכולת של אדם להציב לעצמו סטנדרט מקצועי, ללמוד באופן מתמיד, לפעול במשמעת גם כאשר אין מי שמפקח עליו, ולהמשיך להשתפר לאורך זמן. זהו הבסיס שעליו נבנית כל הקריירה הניהולית.

מנהלים רבים מחפשים את "הסוד" להצלחה ניהולית במודלים אסטרטגיים, בשיטות ניהול חדשות או בכלים טכנולוגיים. אך בפועל, חלק גדול מההבדל בין מנהלים בינוניים למנהלים מצויינים אינו נמצא בשיטות הניהול שלהם, אלא באופן שבו הם מנהלים את עצמם. איך הם לומדים, איך הם מקבלים החלטות, ואיזה סטנדרט אישי הם מציבים לעצמם.

נקודת המוצא: צניעות ולמידה מתמדת
הצעד הראשון בניהול עצמי הוא ההכרה בכך שאנחנו לא יודעים הכל. התובנה שאתה לא יודע את מה שאתה לא יודע אינה רק אמירה פילוסופית, אלא תנאי בסיסי ללמידה. מנהלים שמאמינים שכבר הגיעו לשלב שבו הם יודעים מספיק מפסיקים להתפתח. לעומתם, מנהלים שמבינים שיש תמיד מה ללמוד ממשיכים להשתפר לאורך כל הקריירה.

מתוך ההבנה הזו נובעת מחויבות להשקיע בעצמנו באופן מתמיד. הקריירה הניהולית אינה מסלול שבו מגיעים לנקודה מסוימת ואז מפסיקים ללמוד. להיפך ככל שהאחריות גדלה, כך גם הצורך להמשיך להתפתח. לכן מנהלים מצויינים מחפשים כל הזמן הזדמנויות ללמוד: מקריאה, משיחות עם אנשים מנוסים, והתבוננות במנהלים טובים מהם.

אחת הדרכים היעילות ביותר להתפתח היא ללמוד מהטובים ביותר. כמעט בכל תחום ניתן למצוא אנשים שמבצעים אותו ברמה גבוהה במיוחד. היכולת להתבונן בהם, להבין מה הם עושים אחרת, ולנסות לאמץ חלק מהשיטות שלהם היא מנוע חשוב לשיפור אישי.

הדבר הבא הוא גיבוש הסטנדרט האישי: מצוינות ודוגמה אישית
למידה היא רק ההתחלה. כדי להפוך למנהל מצויין צריך להציב לעצמך סטנדרט מקצועי גבוה. מצוינות אישית אינה נוצרת מרגעים חד פעמיים של הצלחה, אלא מהרגלים קטנים שחוזרים על עצמם יום אחרי יום.

חלק מהסטנדרט הזה הוא גם דוגמה אישית. עקרון Walk the Talk מזכיר שמנהלים אינם יכולים לדרוש מאחרים סטנדרטים שהם אינם מוכנים לעמוד בהם בעצמם. עובדים אינם לומדים ממה שהמנהל אומר, אלא מההתנהגות שלו. לכן הדרך היעילה ביותר להוביל אנשים היא לחיות בעצמך את הערכים שאתה מבקש לראות בארגון.

דוגמה אישית קשורה גם למשמעת ביצוע. מנהלים טובים אינם מסתפקים בדיבורים על רעיונות טובים. הם יודעים לעבור מתכנון לביצוע, לחצות את "קו הכוונות הטובות" ולהפוך החלטות לפעולות. בעולם הניהולי אין מחסור ברעיונות. האתגר האמיתי הוא לגרום לדברים לקרות.

אז מגיעה לידי ביטוי המשמעת היומיומית: ביצוע, סדרי עדיפויות וזמן
אחד האתגרים המרכזיים בניהול עצמי הוא משמעת. מנהלים נדרשים לקבל עשרות החלטות ביום ולהתמודד עם מגוון משימות. לכן חשוב להבין מדוע החלטות רבות אינן מבוצעות: לעיתים הן כלליות מדי, לעיתים אין להן לוח זמנים ברור, ולעיתים אין מי שמרגיש בעלות עליהן.

היכולת להציב Deadlines ברורים ולנהל את הזמן בצורה אפקטיבית היא חלק מרכזי מניהול עצמי. לא פחות חשוב מכך הוא לדעת להגיד "לא". מנהלים רבים מגלים שהבעיה אינה מחסור בזמן, אלא עומס של משימות שאינן באמת חשובות וחוסר במיקוד.

משמעת מקצועית מתבטאת גם בנכונות לעשות את מה שנדרש ולעיתים אפילו מעט יותר. המאמץ הנוסף הזה, אותו "מייל נוסף", אינו עניין של עבודה אינסופית אלא של סטנדרט פנימי שמוביל לשיפור מתמיד.

כאן מגיעה המצוינות לאורך זמן: פרטים קטנים ולמידה מכישלונות
ניהול עצמי כולל גם תשומת לב לפרטים הקטנים. לעיתים דווקא הפרטים הקטנים כמו: הכנה טובה לפגישה, בדיקה נוספת של נתון, או שיחה נוספת עם עובד הם אלו שמבדילים בין עבודה טובה לבין עבודה מצוינת.

אבל גם כאשר מנהלים פועלים בסטנדרט גבוה, טעויות הן חלק בלתי נמנע מהדרך. לכן חלק חשוב מניהול עצמי הוא היכולת להתמודד עם כישלונות בצורה בוגרת. במקום להסתיר טעויות או להתעלם מהן, מנהלים טובים יודעים לחבק כישלונות וללמוד מהם.

היכולת לתחקר אירועים וכשלונות, להבין מה ניתן היה לעשות אחרת ולהפיק לקחים להמשך היא מנוע חשוב להתפתחות מקצועית. לאורך זמן, דווקא האנשים שמוכנים להתמודד בכנות עם הטעויות והכשלונות שלהם הם אלו שמשתפרים בקצב הגבוה ביותר.

ואולי ניתן לסכם את הכל הדגש על "להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמך, כל הזמן"
כל התובנות האלו מובילות לרעיון אחד מרכזי: השאיפה להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמך. אין כאן ניסיון להיות מושלם או לנצח בכל יום ובכל דבר. מדובר בבחירה מודעת לשמור על סטנדרט מקצועי גבוה לאורך זמן. גם כאשר קשה, גם כאשר אין מי שמפקח, וגם כאשר קל יותר להתפשר.

הדרך לשם אינה מורכבת מצעד אחד גדול אלא מהרבה פעולות קטנות: ללמוד עוד קצת, לבדוק עוד פרט, להתכונן עוד קצת יותר טוב, ולהמשיך להשתפר.
כי בסופו של דבר,

לפני שמנהל מוביל אחרים, הוא צריך לדעת להוביל את עצמו.

סופ״ש רגוע!

טל