זמן האזנה בקישור: 5 דקות.
"הסיפור זה לא הפאצ'. אלא הערכים שאנחנו מחנכים עליהם"
"עשרות הורים חתמו על מכתב שקורא לבטל את עונש 30 ימי המחבוש ללוחם שפגש ברמטכ"ל זמיר עם פאצ' "משיח" על האפוד שלו. "הוא היה בעיצומה של שמירה, ובמקום הערכה הוא נשלח לחודש מאחורי סורג ובריח. כך לא מתייחסים לגיבורים".
שלום לכולם ובוקר יום שישי נעים
הסיפור הזה שהתפרסם היום בבוקר הוא סיפור מעולה על ערכים, תרבות ארגונית ומשמעת נושא שלעיתים עולה לדיון ובעיני יש לו משמעות רבה בדרך שבה מנהל מוביל את הארגון להצלחה.
המודל הבסיסי של ניהול ומנהיגות מבוסס על הובלה של ארגון מחזון למימוש תמונת הצלחה. על זה דיברתי כבר פעמים רבות. אבל, הקו המחבר בין שני הצדדים הללו (החזון ותמונת ההצלחה) הוא הנושא שעליו אני אדבר היום. הקו הזה הוא האסטרטגיה ואם אני רוצה לחדד עוד יותר, זו התרבות הארגונית שרק אם היא מותאמת היטב לאסטרטגיה, היא תאפשר את מימושה והשגת ההצלחה.
יש הרבה הגדרות לתרבות ארגונית. זו שאני משתמש בה היא ההגדרה הבאה. "תרבות ארגונית היא מה שהצוות עושה כאשר המנהל לא נמצא בחדר".
התרבות היא סל ההתנהגויות שהארגון פועל לפיהן, התנהגויות המגדירות מה מותר וגם מה אסור.
לכל ארגון יש את התרבות שלו, הנושא הופך למעניין יותר כאשר מגיע מנהל ורוצה לשנות את אחד המרכיבים של התרבות או מגלה לפתע שאחד המרכיבים של ההתנהגות סוטה מהמקום שהוא רוצה בו והוא מנסה לשנות או להחזיר את ההתנהגות או הערך למקום הרצוי.
כאן אני חוזר שוב לדוגמאת הפאצ' והחייל.
אין לי שום כוונה לקחת צד כלשהו בדיון על משמעות הפאצ' אבל, הרמטכ"ל והצבא רואים בפאצ' הזה את הדוגמא או ההתחלה של התנהגות שפועלת בניגוד לערך הבסיסי שאמור להרכיב את התרבות הארגונית של הצבא והוא ערך המשמעת.
למה הכוונה?
בצה"ל, "משמעת" היא לא רק ערך טכני שנועד לגרום לחיילים להגיע בזמן או לבצע פקודות. משמעת היא אחד מעמודי התווך שמאפשרים לצבא לפעול כמערכת אחת, במיוחד בתנאי קיצון.
המשמעות העמוקה של משמעת בצה"ל היא שהחייל אינו פועל בשם עצמו. הוא לא מבטא את עמדותיו האישיות, אמונותיו הפוליטיות או תפיסותיו הדתיות דרך המדים. ברגע שהוא לובש מדים הוא מייצג גוף ממלכתי אחד ומחוייב לפעול יחד עם הצוות שלו לביצוע משימה מוגדרת ללא שום קשר או זיקה לעמדות האישיות שלו.
ופה בדיוק נמצאת הבעיה עם פאצ' כמו "משיח".
לא משנה כרגע אם מישהו מסכים עם המסר או מתנגד אליו.
עצם העובדה שחייל מחליט להוסיף למדים שלו מסר אישי, אידיאולוגי או פוליטי היא חריגה מהרעיון הבסיסי של אחידות ומשמעת ארגונית. שהיום הסטייה ממנה היא ענידת הפאצ' ומחר היא עלולה להיות הרבה יותר מסוכנת.
כעת אני רוצה להתרחב שוב מעבר לדוגמא של הפאצ'
מנהיגים נבחנים דווקא ברגעים שבהם אכיפת הערכים אינה נוחה.
כשיש לחץ ציבורי. כשיש רעש תקשורתי. כשברור שכל החלטה תכעיס מישהו וכמנהלים אנחנו לעיתים נדרשים לשאלה מה לעשות כאשר הערכים או ההתנהגויות שאנחנו מגדירים כתרבות לא מתקיימים או מופרים.
מהניסיון שלי, המבחן הפרקטי לתרבות הארגונית הוא ברגע שבה מישהו מעמיד את אחד הערכים למבחן וכולם מסתכלים לראות מה תהיה התגובה.
ככל שכמנהל תבליג ותאפשר "גמישות" בערכים ובהתנהגויות, תמצא את ההפרות הולכות ומתרחבות ולכן, כמנהל, יש להגדיר היטב "מה כן ומה לא" ולא לגלות סובלנות להפרה.
הפאצ' של משיח לא מזיק לאיש, הוא פשוט מערער את אחד הערכים הבסיסים שעליו מושתתת התרבות של הצבא – ערך המשמעת. הרמטכ"ל מבין את זה היטב והחליט להגדיר קו אדום בוהק של אחריות ולכן לא רק החייל שילם בעונש, גם המפקד שלו והמפקד שמעליו. כדי שכל השאר יבינו שעם משמעת, אין טולרנטיות.
שיהיה סופ״ש נעים!
טל
